מעיל המדבר

השנה נפטרה סבתי שושנה, לאחר תקופה די ארוכה שבה מצב בריאותה הלך והתדרדר. שושנה תמיד הייתה טיפוס ססגוני: ירושלמית, אחות בקהילה במקצועה, אשת ספר, ציירת חובבת וטיילת בלתי נלאית שהקפידה לתור מדי שנה מקום אחר בעולם: ארה"ב, אירופה, תאילנד, סין, דרום אפריקה ועוד. בנוסף, סבתי הייתה די גנדרנית ואהבה פריטי אופנה ואביזרים מיוחדים. אחרי לכתה, כבת היחידה בין ארבעת ילדיו ופשיוניסטת הבית, אבא שלי נתן לי את המעיל שלה שבמרכז הפוסט הזה. זהו מעיל בצבע חול בגזרה רחבה ומשוחררת, ארוג מצמר גס מעט עם בטנת סאטן בצבע שנהב. אבא שלי זכר שהמעיל הזה עלה לה "המון כסף" ושהיא הייתה גאה בו מאד. שמחתי לקבל משהו יפה שהיה יקר לסבתי שישמש לי כמזכרת, אבל הייתי סקרנית לדעת יותר על המעיל מיוחד הזה.

גיגול מהיר וחיפוש בספר "שיכרון עיצובים" של כתבת האופנה נורית בת-יער העלה שמדובר ב"מעיל המדבר" - דגם מפורסם מאד של משכית. משכית הייתה חברה ממשלתית שהוקמה ב-1954 על ידי רות דיין במטרה לייצר מקורות פרנסה לעולים ולאפשר להם להמשיך את מסורת אומנותם. במשכית עוצבה אופנה מקורית ישראלית ששאבה את השראתה מהאזור, האקלים וההיסטוריה של ישראל תוך שימוש בעבודת היד של אומנים ואומניות תימניות, בדוואיות, פלסטינאיות, וכו'. הדגמים של משכית זכו להצלחה בינלאומית ונמכרו גם בבירות העולם. המעצבת הבולטת של משכית הייתה פיני לייטרסדורף, בעצמה עולה מהונגריה, שאחרית להרבה מהצלחתה של משכית וספציפית עיצבה את מעיל המדבר המדובר. "מעיל המדבר הראשון נוצר ב-1955; כמי שהאמינה באותנטיות בכל מחיר, עיצבה לייטרסדורף בתחילה מעיל ללא ביטנה מאריג צמרי מגרד. לקח זמן עד ששוכנעה להוסיף ביטנה. "פעמים רבות נסעתי לחו"ל עם מעיל המדבר אבל תמיד חזרתי בלעדיו", היא נהגה לספר. באחת מנסיעותיה ללוס אנגל'ס היא השאירה אותו לקתרין הפבורן."  (הציטוט לקוח מכאן)


בהתחלה חשבתי שאלבש את המעיל היפה שהוא לגמרי "וינטג' ישראלי". אבל למען האמת, ראיתי שאני לא לובשת אותו ובפועל הוא נשאר על הקולב. אחת הסיבות לכך הייתה שגם המעיל שלי, למרות שיש לו בטנה היה די מגרד. התייעצתי קצת עם איילה רז שהיא מעצבת אופנה, מרצה בכירה בשנקר, בעלת בלוג אופנה וכותבת הספר "חליפות העתים-מאה שנות אופנה בארץ-ישראל", שהסבירה לי שהצמר מגרד כי לא עבר תהליכי עיבוד מתקדמים (אשפרה) בכוונה, כדי לשמור על האוטנטיות של החומר. המעיל, למרות שהוא מאד יפה בעיני, התחיל להרגיש לי יותר ויותר כמו מוצג מוזיאוני ופחות כמו בגד שארגיש בו נוח לשימוש יום-יומי. החלטתי שאני רוצה לתרום אותו למוזיאון אופנה שיוכל לשמור עליו בתנאים נאותים, שייהנה אנשים נוספים ועל הדרך יהווה הנצחה קטנה לסבתי. קצת הופתעתי לגלות שאין מוזיאון אופנה בישראל וכי הכי קרוב לכך הוא ארכיון האופנה של שנקר ע"ש רוז. ארכיון זה משמש למחקר ולימוד של סטודנטים לאופנה וכן מדי פעם כמקור לפריטים לתערוכות שונות. יצרתי קשר עם ערה לב, מנהלת הארכיון, ששמחה לקבל את הפריט והציעה לי סיור בארכיון באותה הזדמנות. מובן ששמחתי מאד! מסתבר שיש לארכיון שנקר אוסף גדול של בגדי משכית ושל פריטי מעצבים אחרים - ישראלים ובינלאומיים וכמו כן פריטי אופנה היסטוריים. את הסיור העבירה לי פולינה, יד ימינה של ערה, שהביעה תמיהה רבה לנוכח רצוני לתרום את המעיל יקר הערך, אך האמת היא שככל שסיירתי בארכיון בעל האוסף המרשים כך השתכנעתי יותר שזה המקום המתאים לו. כולי תקווה שיום אחד ארכיון זה יהווה את הבסיס למוזיאון האופנה הישראלי.

אז באתי, לבשתי כפפות (להגנה על הפריטים), סיירתי וצילמתי (בלי פלאש על מנת לשמור על הפריטים היקרים). את רשמיי אפרט בפוסטים הקרובים ומראש אני מתנצלת שאין ממש פירוט על כל פריט אבל פשוט לא הספקתי לתעד הכל והעדפתי להתרכז בעושר הצורני והויזואלי שנגלה לי... הרגשתי כמו ילדה בחנות ממתקים (וסליחה על הקלישאה).

פריטי אופנה היסטוריים מהמאה ה-19 וה-20 המוקדמות

גלימה באריגת "איקט" (Ikat)

אריגת איקט המסורתית משמשת השראה למעצבים רבים בני זמננו ביניהם דרייס ואן נוטן, המשתמשים בהדפס בסגנון איקט לפריטי אופנה ואביזרים בסגנון שבטי.

פריטי אופנה של מעצבים בינלאומיים מהמאה ה-20

  אחחח... השכמיה הזו - לו הייתה שלי :-)

פריוויו לשמלה הבא - העיטור שלה מקרוב

השמלה הזו היא הפייבוריטית שלי...

שמלה של דיור

פרט מתוך שמלה - גימור השרוול

פריטי אופנה של מעצבים ישראליים

קפטן של גוטקס (כמדומני)

שכמיה של משכית (כמדומני)

זהו להיום, מקווה שהיה מעניין ובפעם הבאה הצצה לארון הנעליים המסחרר בארכיון שנקר, שלל אביזרים עדכניים והיסטוריים ואף בגדי ילדים!

שבוע טוב ומזג אוויר שפוי יותר,
גילי

חום-חרדל-שחור וזה הכל

האמת שהתמונות האלו כבר בנות חודש (כפי שניתן לנחש מקיומו של ג'קט חורפי משהו באאוטפיט) ומרוב שאין לי זמן לקרוא בלוגים, לקרוא בכלל, שלא לדבר על לכתוב אחד, אז הן פשוט הרקיבו להן במחשכי המחשב שלי. בדרך כלל אין לי מושג מה אלבש בבוקר - זה לא לוקח לי הרבה זמן לבחור אבל תהליך הבחירה משתנה. לפעמים אני לוקחת פריט אחד (בגד, נעל או אביזר) שבא לי להשתמש בו ומרכיבה סביבו את הלוק. לפעמים דווקא מתחשק לי לשחק עם צבע או שילוב צבעים מסויים ומשם זה מתגלגל. אני חושבת שזה היה יום כזה - החלטתי לאתגר את עצמי בשילוב של צהוב חרדל וחום שבד"כ לא נתפשים אצלי בתור חברים, עם נגיעות של שחור וכסף. התוצאה דווקא מצאה חן בעיני והולידה אתגרים עצמיים נוספים בימים שאחרי...

גילי [ז'קט - הועבר לי מאדוה, חולצת משי חרדלית - Talbot's מארוע החלפת בגדים של לופט המעצבים, חצאית - מבזאר ויצ"ו, חגורה - מחנות שתיים,מגפונים - אחת אחת המוכשרות ביותר, עגילים - תמר הראל קליין]

אני חייבת לומר שבינתיים הקיץ הזה אני ממש לא מרגישה שאני "חייבת" איזשהו פריט חדש. איכשהו הטרנדים העכשוויים המיוצגים בחנויות נראים המוניים (ע"ע פרחים) או פאסה (ע"ע ניטים, פפיונים וכו'). הדבר היחיד שרכשתי לאחרונה היה חולצת Breton פשוטה (פסים אופקייים בכחול-לבן) בזארה, שאני מחפשת כבר כמה שנים ולפתע בשל טרנד הימאים הגואה צצו כפטריות שלאחר הגשם. למעשה אני מרגישה שינוי בנטיות הלב שלי שתרות אחר איכות, קלאסית או אוונגרדית, אך בכל מקרה מוקפדת, בפריטי האופנה - איכות שאינה שכיחה במקומותינו. אם פעם הייתי שמחה לרענן את המלתחה שלי בכל מקום, העיקר שיהיה חדש ומעניין, אז היום יותר ויותר בא לי על בדים מאיכות טובה, גזרות משובחות, הקפדה על גימור טוב, עיצוב מקורי וכו'. אני מניחה שככל שקוראים ורואים יותר אופנה כך גם הטעם והבחירות שלנו הולכים ומתעדנים/מקצינים. אני מקווה שתהיינה לי הזדמנויות בעתיד להוסיף למלתחתי גם בגדי מעצבים אהובים כגון קלואה, סלין, ארין פת'רסטון, מרג'יאלה ואחרים. ועד אז, תמיד יש יד-שניה ווינטג'...

שיהיה שבוע טוב!
גילי

רצועות, ניטים, לקה, ופארקה

אמנם הכותרת של הבלוג היום מרמזת על מראה קשוח השואב השראה מאופנת הפאנק ומהשפעות צבאיות, אך כפי שאתם יכולים לראות השילוב המתקבל הוא בעצם עדין וקליל. לפולינה טעם ייחודי והרבה פעמים יש לה בחירות ושילובים מקוריים שתופשים לי את המבט. לא מדובר דווקא על פריטים אקסטרווגנטיים, ממותגים או  מיופיפים במיוחד אלא פשוט ביכולת שלה ליצור מראה שהוא רק שלה מתוך פריטים שיש בהם נגיעות של קלאסיות לצד אלמנטים טרנדיים.

"שאלון השיק" של פולינה
צבע אהוב כחול בהיר
סגנון ספורטיבי
מעצב מועדף אין
אייקון אופנה אין
פריט אהוב הנעליים בצילומים - הן חדשות יחסית
אגרן או זרקן מה זה אגרן? (אני מסבירה) אה (בחיוך) אני שומרת, ושומרת, ושומרת...

לא יודעת מה אתכם, אבל הטייץ הזה עם הניטים המפוזרים עליו בעדינות מזכיר לי שמיים עם כוכבים והולך מצויין עם נעלי הסמי-בלרינה המבריקות.

זה מזכיר לי כמובן את המגפונים המפורסמים של Chloe מ-2008 (שכבר הספיקו להפוך לפריט אספנים מאז).

עולם האופנה עשיר במונחים באנגלית לפריטים השונים המאכלסים אותו, שפשוט אין להם מקבילה בעברית (או שפשוט אני לא יודעת אותן). מסתבר שכשמתחילים לקרוא בלוגי אופנה באובססיביות, גם לומדים דברים חדשים. והפעם, בבואי לתאר את המעיל של פולינה נדרשתי למונח פארקה (Parka) שמתייחס או למעילים מחממים עם קפוצ'ון שלרוב מכוסה בפרווה או פרווה מלאכותית, או במקרה שלנו - פארקה אורבנית - למעיל ספורטיבי קל עם כיסים גדולים במראה רפוי וצבאי משהו.

פולינה [מעיל פארקה - בוניטה מגרמניה, חולצה - מהמשביר, טייטס - לוצ'י, נעליים - חנות אלמונית בנתניה, שעון - DKNY]

תודה רבה לפולינה וסופשבוע נעים!
גילי

פריז, צרפת - הזווית האופנתית

השבוע חזרתי מטיול לצרפת, שבו היינו בפריז, ביקרנו ביורודיסני (יש לי שתי בנות קטנות השקועות עמוק עמוק בעולם הנסיכות, כך שלא הייתה לי ברירה) ובעמק הלואר. האמת היא שציפיתי ליותר מהפריזאיות מבחינה אופנתית, אך בסופו של דבר התרשמתי יותר מהגברים המוקפדים ומאופנת הילדים המלבבת. אולי בגלל שהטיול היומי הממוצע שלי כלל יותר גני שעשועים מאשר בתי קפה...

אז ככה, הפריזאיות הן, כמאמר הקלישאה, קוקטיות. דהיינו - רזות מאד. קראתי איפשהו שמידת המכנסיים הממוצעת לאישה בפריז היא 36 (!) בעוד בערי השדה הצרפתיות זה נע יותר סביב ה-40. נתון די מדהים עבור עם שהתפריט שלו מבוסס על גבינות ונקניקים שמנים בליווי בגט טרי. כן כן, שמעתי את התיאוריה על היין האדום אבל לדעתי הן פשוט אוכלות כזית, אין הסבר אחר. הנשים הבוגרות לבושות בצורה מעודנת וממעטות להשתמש באביזרים. למעשה ה-אביזר הבולט הוא הצעיף, שנראה כפריט חובה ומגיע במגוון ווריאציות של קשירות ומרקמים. הצעירות לרוב בג'ינס צר ובצבע אחיד ואולסטאר בגוונים סולידיים (דוגמאות לסגנון זה כאן). c'est tout.

סקאלת הצבעים הצרפתית היא מצומצמת - שחור, אפור, כחול כהה, בז', לבן וקרם - ולתבלון קצת אדום (בכל זאת פטריוטיות). ילדות מקבלות הנחה מיוחדת והאופציות שלהן כוללות גם סגול מעושן וורוד עתיק, ולילדים תכלת. הדפסים? פסים רוחביים כמובן (חולצות ברטון למיניהן) ולילדות גם פרחים קטנטנים - עדין שבעדינים.

בעצם, כניסה למחלקות של בגדי הילדים היא משב רוח אופנתי נפלא במיוחד לבאים מישראל - אין נצנצים, אין צבעים זוהרים, אין הדפסים ענקיים, אין שילובים מחרידים של וורוד פוקסיה נוצץ וירוק רעל זרחני. הכל מעודן, רך ונעים. תענוג! התחשק לי לקנות לבנות את כל החנות ורק מחירי תחילת העונה עצרו מבעדי. אה, והנעליים לילדות - זה כבר דורש התעכבות מיוחדת. בארץ, תמיד הכל כ"כ מקושקש -פרחים, נוצצים, פרנזים, ניטים, וסולייה מגושמת מגומי חוברים להם ליצירת נעלי הילדות הכעורות ביקום, לרוב הכל מגובב יחדיו. ובפריז? צבע הנעליים אחיד ועדין: שחור, אפור, ירוק זית, וורוד עתיק, אדום, לבן, הסוליה שטוחה, החרטום מעוגל וזהו. הקישוטים? לפעמים תיפורים עדינים, אבזם נאה, רצועות מצטלבות או נקודות. חס ושלום לא הכל ביחד! Less is more.
דוגמאות יפות לסגנון הצרפתי לילדים ניתן לראות ב-BonPoint ב-Smallable וב-Petit Bateau אבל בחיי שאפילו בסופרמרקט כגון Monoprix יש קולקציות מלבבות.

הלכתי עם ה"גדולה" (5.5) לבקר בתערוכת הרטרוספקטיבה לאיב סן-לורן שנפתחה זה לא מכבר ב-petit palais - מבנה מרשים ולא קטן כלל המתפקד כמוזיאון לאמנות (ותודה לפריזאית על הטיפ). איב סן לורן נולד באלג'יר והתחיל את דרכו כמעצב בבית דיור. מאוחר יותר הוא פתח עם שותפו לחיים פייר ברג'ה את בית האופנה הנושא את שמו בו פעל כמעצב ראשי עד 2002. הקריירה שלו הייתה בת ארבעים שנה והייתה לה השפעה רבה על עולם האופנה, עד שנפטר ב-2008. לצערי, הספקתי לצלם תמונה אחת בדיוק של אחת מ-300 העיצובים שמוצגים שם, לפני שהסבירו לי שאסור לצלם והרי היא לפניכם (אבל שלפתי עוד כמה מהאתר הרשמי).

מה שהרשים אותי במיוחד הוא שחלק מן העיצובים נראה ממש מודרני, למרות שעוצב לפני כמה עשורים. גם העושר של הצבעים, הבדים והאלגנטיות של הבגדים הנעים על הסקאלה בין מינימליסטיים לעתירי פרטים היה מרהיב. איב סן לורן הושפע מאמנות, ומתרבויות שונות בעולם, והשפעות אלו מצאו את דרכן לעיצוביו. הוא נודע בגזרת הטרפז לשמלות שעיצב, במעיל הספארי, בטוקסידו לנשים ובשחרור האישה המודרנית ללבוש מכנסיים (כתר לו טוענת גם קוקו שאנל - או "שוקו פלאנל" כפי שהיא מוזכרת בהומור במוזיאון המדע לילדים - קולטים? אופנה במוזיאון המדע).

התמונות לקוחות מ-http://www.yslretrospective.com

הפעם היחידה שלמעשה "פתחתי את העיניים" למראה צרפתיות לבושות בקפידה הייתה ביציאה מהמטרו באיזור הסיטה (בדרך לביקור בנוטרה-דם, הידועה בביתי כמשכנו של קוואזימודו). להפתעתי התברר שמדובר בצילומי סרט תקופתי כלשהו. המראה הזה השאיר אותי תוהה: האם ה"מראה הצרפתי" המוקפד הוא עניין של העבר? או שמה הוא פשוט עבר טרנספורמציה בעידן הגלובליזציה וכיום מה שנשאר הוא הפרטים הקטנים: הצעיף, הצבעים המסויימים, המינימליזם? מה דעתכם?

שבוע מקסים!
גילי

אופנה ופסיכולוגיה

עידכון: איילה רז מספרת קצת ממה שהיה בבלוג שלה.

הודעה קצרה על יום עיון המשלב אופנה ופסיכולוגיה שנשמע מסקרן:

המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן (קצת מוזר שדווקא שם, אבל למה לא, נפרגן על הנושא הנועז) עורכת יום עיון שנושאו "גילוי וכיסוי בבגד: היבטים פסיכולוגיים של לבוש". למרות שאופנה היא מדיום מאד ויזואלי, תמיד רציתי ללמוד גם את התיאוריה והפילסופיה שמאחוריה. במסגרת המחקר שלי בתיזה יצא לי לקרוא לא מעט על אופנה וזה היה ממש מעשיר ופוקח עיניים, והשאיר לי תיאבון לעוד. חלק מההרצאות נשמעות ממש מעניינות, וחבל לי שכנראה לא אוכל להגיע, אבל אולי מישהו מכם יילך ויספר לי מה היה...

התאריך הוא יום ה', ג' בניסן התש"ע, 18.3.10, בין השעות 9:00-15:15 באודיטוריום של מרכז גונדה לחקר המוח (בנין 901) באוניברסיטת בר-אילן.

בתכנית:

9:00-9:30 התכנסות וכיבוד קל
9:45-10:00 דברי פתיחה – פרופ' מרים פאוסט, ראש המחלקה לפסיכולוגיה,אוניברסיטת בר-אילן
10:00-10:45 הבגד כאובייקט מעבר - ד"ר אטי ברנט,המחלקה לפסיכולוגיה,אוניברסיטת בר-אילן
10:45-11:30 אובססיות אופנה בצרפת של המאה ה-19 - ד"ר שושנה רוז-מרזל –החוג לתרבות צרפת, אוניברסיטת בר-אילן
11:30-12:15בגדים מתחלפים ומצבים מתחלפים בסיפורי המקרא - פרופ' חננאל מאק,המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן
12:15-13:00 הפסקה – יוגש כיבוד קל
13:00-13:45 זהות ובגד- בגדים והסרתם באמנות הישראלית - ד"ר גדעון עופרת, חוקר תרבות

13:45-14:30 תמורות הביגוד אצל מהטמה גנדי או הפטיש וההזדהות לפי פרויד ולאקאן - גב' רבקה ורשבסקי- פסיכואנליטיקאית, התכנית לפסיכותרפיה,אוניברסיטת בר-אילן
14:30-15:15אופנה - בין פסיכולוגיה לאמנות - מר שחר אטואן, כתב אופנה, עיתון "הארץ"

הכנס עולה 45-75 ש"ח (זול יותר לסטודנטים) ולפרטים על ההרשמה יש לפנות לנגה צוקרט בטל': 03-5317944 או במייל nogatzukert@gmail.com

תהנו,
גילי

כי מגפיים קונים מהר

האמת שלא, אני ממש לא קונה מגפיים מהר. להיפך, כבר שנים שאני מסתכלת על מגפיים, מודדת, אבל זה אף פעם לא זה. זה לא מרגיש לי אני, זה לא נסגר, לא מוצאת דגמים מיוחדים מספיק. אבל לשמחתי הרבה, בשוק המעצבים האחרון, אליו הוזמנתי באדיבות לובה, נרשמה הצלחה. טוב, הם לא בדיוק מגפיים, יותר מגפונים אבל ברגע שנעלתי אותם לא יכולתי להסיר אותם. הן פשוט כל כך נוחות (וגם כי הנעליים שנעלתי לשיטוט בשוק התבררו כלא נוחות בצורה מזעזעת), רכות ועדינות. אה, וכמובן אני ממש אוהבת את העיצוב שלהן, וגם את השם - קוראים להן "ברבור שחור" - הולם לא? ברור שנעלתי את הנעליים לעבודה והרגשתי כל היום שבא לי לרקוד איתן...

 

  

 

גילי [ז'קט - מנגו, גופיה - זארה, חצאית - סקופ, גרבי רשת - אקססורייז, מגפונים - אחת אחת]

השוק השנה דווקא הפתיע אותי לטובה מבחינת הארגון והצפיפות הסבירה, אבל לעומת זאת הרבה אופנה לא הייתה שם. לא יודעת מה איתכם, אבל לראות סטנד אחרי סטנד של שמלות מסמורטטות מבדי טריקו בצבעים המרהיבים של שחור ואפור פשוט לא עושה לי את זה. בלט לטובה איזור האביזרים - נעליים, תיקים ותכשיטים. ואכן, אני יצאתי עם המגפונים וחברתי ורדית עם צעיף חמדמד, וגם זה פחות או יותר ברגע האחרון.

גולת הכותרת של השוק מבחינתי הייתה ההתלהבות של כמה מהמעצבות מצווארון הקרושה שענדתי. את הצווארון הזה סרגה סבתא שלי, ואני הוספתי לו סוגר מוזהב שהיה במקור חפת. בשוק לבשתי אותו מעל אאוטפיט פשוט של ג'ינס וחולצת ארוכה, ונעלי "בוקרים" שחורות, כדי להשתעשע מהניגוד בין הנוסטלגיה וניחוח הווינטג' של הצווארון והקז'ואלנס של שאר האאוטפיט. המעצבות סיפרו לי שקוראים לזה "Collarette", ואני מתכננת להקדיש בקרוב פוסט לנושא הזה. אז מאחר ולא צילמתי בשוק, לקחתי כלבלב של הבנות שלי וגינדרתי אותו קצת עם הצווארנון (ההצעה שלי לתרגום "Collarette"... יש לכם רעיונות אחרים?).

לילה טוב ממני ומהכלבלב,
גילי

אפרורי וצמרירי בשתי דקות

אביבה, בחורה עסוקה והחלטית, קונה בגדים בחמש דקות, ואם אפשר לקנות תשעה פריטים בשעה, מה טוב! וכך, בין עבודה למשפחה, ריקודי בטן ופלמנקו, היא מתחדשת לה באאוטפיטים חדשים ונאים. למרות שאני אורבת לה לצלמה באופן תמידי, זה הצליח לי עד כה רק פעם אחת. מדוע? כי אביבה היא הכי road runner שיש - מצמצתי והיא כבר נעלמה. והנה בשבוע שעבר סוף סוף תפשתי אותה, ובתמורה היא הקצתה לי שתי דקות מזמנה היקר. אמרתי יפה תודה, והספקתי גם לשאול כמה שאלות וגם לצלם (מעט מדי!).

Aviva is a busy and decisive gal, who completes her fashion shopping in five minutes, and if she can shop for nine items in a single hour, even better! And so, between her work and family, belly dancing and flamenco classes, she often comes to work with nice fresh outfits. Despite the fact that I am constantly lurking about and threatening to photograph her, it had only worked out once before. Why? because Aviva is just a genuine road runner - I wink and she's gone. Last week I finally caught her off guard, and in return she allotted me two minutes of her precious time. I said thanks politely, and got to ask her a few questions and take (too few!) photos.

"שאלון השיק" של אביבה
צבע אהוב סגול
סגנון מגוון
מעצב מועדף אין
אייקון אופנה את! (כאן אני בו זמנית מסמיקה מהנאה ומעווה את הפנים בחוסר אמון קל)
פריט אהוב אין כזה ממש - כל פריט אהוב פג תוקף תוך שנתיים
אגרן או זרקן אגרנית אבל לא משתמשת ברוב - בעלי הוא הזורק

Aviva's "Chic Questionnaire"

Favorite Color Purple

Style Diverse

Favorite Designer None

Fashion Icon You! (this is where I simultaneously blush with pleasure and wince with slight disbelieve)

Favorite Item I have none really - they all expire within 2 years

Hoarder or Discarder Hoarder, but I don't use most of it - my husband does the discarding

 

אביבה [סוודר -Jil Co, חולצה שחורה, גרביונים, חצאית - לא זוכרת, מגפיים - Italica מהרצליה]

Thanks Aviva and have a great week!

תודה לאביבה, ושיהיה שבוע טוב!