יום שבת, 10 באפריל 2010

פריז, צרפת - הזווית האופנתית


השבוע חזרתי מטיול לצרפת, שבו היינו בפריז, ביקרנו ביורודיסני (יש לי שתי בנות קטנות השקועות עמוק עמוק בעולם הנסיכות, כך שלא הייתה לי ברירה) ובעמק הלואר. האמת היא שציפיתי ליותר מהפריזאיות מבחינה אופנתית, אך בסופו של דבר התרשמתי יותר מהגברים המוקפדים ומאופנת הילדים המלבבת. אולי בגלל שהטיול היומי הממוצע שלי כלל יותר גני שעשועים מאשר בתי קפה...


אז ככה, הפריזאיות הן, כמאמר הקלישאה, קוקטיות. דהיינו - רזות מאד. קראתי איפשהו שמידת המכנסיים הממוצעת לאישה בפריז היא 36 (!) בעוד בערי השדה הצרפתיות זה נע יותר סביב ה-40. נתון די מדהים עבור עם שהתפריט שלו מבוסס על גבינות ונקניקים שמנים בליווי בגט טרי. כן כן, שמעתי את התיאוריה על היין האדום אבל לדעתי הן פשוט אוכלות כזית, אין הסבר אחר. הנשים הבוגרות לבושות בצורה מעודנת וממעטות להשתמש באביזרים. למעשה ה-אביזר הבולט הוא הצעיף, שנראה כפריט חובה ומגיע במגוון ווריאציות של קשירות ומרקמים. הצעירות לרוב בג'ינס צר ובצבע אחיד ואולסטאר בגוונים סולידיים (דוגמאות לסגנון זה כאן). c'est tout.

סקאלת הצבעים הצרפתית היא מצומצמת - שחור, אפור, כחול כהה, בז', לבן וקרם - ולתבלון קצת אדום (בכל זאת פטריוטיות). ילדות מקבלות הנחה מיוחדת והאופציות שלהן כוללות גם סגול מעושן וורוד עתיק, ולילדים תכלת. הדפסים? פסים רוחביים כמובן (חולצות ברטון למיניהן) ולילדות גם פרחים קטנטנים - עדין שבעדינים.


בעצם, כניסה למחלקות של בגדי הילדים היא משב רוח אופנתי נפלא במיוחד לבאים מישראל - אין נצנצים, אין צבעים זוהרים, אין הדפסים ענקיים, אין שילובים מחרידים של וורוד פוקסיה נוצץ וירוק רעל זרחני. הכל מעודן, רך ונעים. תענוג! התחשק לי לקנות לבנות את כל החנות ורק מחירי תחילת העונה עצרו מבעדי. אה, והנעליים לילדות - זה כבר דורש התעכבות מיוחדת. בארץ, תמיד הכל כ"כ מקושקש -פרחים, נוצצים, פרנזים, ניטים, וסולייה מגושמת מגומי חוברים להם ליצירת נעלי הילדות הכעורות ביקום, לרוב הכל מגובב יחדיו. ובפריז? צבע הנעליים אחיד ועדין: שחור, אפור, ירוק זית, וורוד עתיק, אדום, לבן, הסוליה שטוחה, החרטום מעוגל וזהו. הקישוטים? לפעמים תיפורים עדינים, אבזם נאה, רצועות מצטלבות או נקודות. חס ושלום לא הכל ביחד! Less is more.
דוגמאות יפות לסגנון הצרפתי לילדים ניתן לראות ב-BonPoint ב-Smallable וב-Petit Bateau אבל בחיי שאפילו בסופרמרקט כגון Monoprix יש קולקציות מלבבות.






הלכתי עם ה"גדולה" (5.5) לבקר בתערוכת הרטרוספקטיבה לאיב סן-לורן שנפתחה זה לא מכבר ב-petit palais - מבנה מרשים ולא קטן כלל המתפקד כמוזיאון לאמנות (ותודה לפריזאית על הטיפ). איב סן לורן נולד באלג'יר והתחיל את דרכו כמעצב בבית דיור. מאוחר יותר הוא פתח עם שותפו לחיים פייר ברג'ה את בית האופנה הנושא את שמו בו פעל כמעצב ראשי עד 2002. הקריירה שלו הייתה בת ארבעים שנה והייתה לה השפעה רבה על עולם האופנה, עד שנפטר ב-2008. לצערי, הספקתי לצלם תמונה אחת בדיוק של אחת מ-300 העיצובים שמוצגים שם, לפני שהסבירו לי שאסור לצלם והרי היא לפניכם (אבל שלפתי עוד כמה מהאתר הרשמי).



מה שהרשים אותי במיוחד הוא שחלק מן העיצובים נראה ממש מודרני, למרות שעוצב לפני כמה עשורים. גם העושר של הצבעים, הבדים והאלגנטיות של הבגדים הנעים על הסקאלה בין מינימליסטיים לעתירי פרטים היה מרהיב. איב סן לורן הושפע מאמנות, ומתרבויות שונות בעולם, והשפעות אלו מצאו את דרכן לעיצוביו. הוא נודע בגזרת הטרפז לשמלות שעיצב, במעיל הספארי, בטוקסידו לנשים ובשחרור האישה המודרנית ללבוש מכנסיים (כתר לו טוענת גם קוקו שאנל - או "שוקו פלאנל" כפי שהיא מוזכרת בהומור במוזיאון המדע לילדים - קולטים? אופנה במוזיאון המדע).






התמונות לקוחות מ-http://www.yslretrospective.com

הפעם היחידה שלמעשה "פתחתי את העיניים" למראה צרפתיות לבושות בקפידה הייתה ביציאה מהמטרו באיזור הסיטה (בדרך לביקור בנוטרה-דם, הידועה בביתי כמשכנו של קוואזימודו). להפתעתי התברר שמדובר בצילומי סרט תקופתי כלשהו. המראה הזה השאיר אותי תוהה: האם ה"מראה הצרפתי" המוקפד הוא עניין של העבר? או שמה הוא פשוט עבר טרנספורמציה בעידן הגלובליזציה וכיום מה שנשאר הוא הפרטים הקטנים: הצעיף, הצבעים המסויימים, המינימליזם? מה דעתכם?





שבוע מקסים!
גילי