חמוץ מתוק

השבוע התחיל בצורה די מדכדכת עם החדשות העצובות על התאונה של משפחתה של אביבה (שולחת לכיוונך הרבה אהבה) ועם גרון כואב, אף דולף ועיניים מעקצצות שלא בישרו טובות. לכן, עידכון הבלוג קצת התעכב, אבל הנה אפשר לשוב לזוטות האופנה, עם תקינות גופנית ורוחנית משופרת במקצת.

קיבלתי הערה מחברתי שמרית, שגרה כעת בגולה האיטלקית (דמעות על רקע כינורות בבקשה), שלא כולם הולכים לעבודה מתוקתקים ולבושים במיטב המחלצות. היא למשל, כביולוגית ימית (בחיי! לא מדובר בעוד מקרה ג'ורג' קוסטנזה), אוחזת בפריטי האופנה הנחשקים הבאים, ביום של עבודת שטח:

[ חליפת צלילה יבשה (יש חיה כזו מסתבר) - seac sub, כובע גרב עם צמות ופונפון - בילבונג]

לעומת זאת, גם אנשים שממש מתלבשים לעבודה, נתקלים לעיתים בבעיות של מימוש. קחו למשל את נעמה, מנהלת קבוצת פיתוח תוכנה, שמיום שישי שעבר כבר רוצה ללבוש את השמלה שבתצלום שלפניכם. אבל, מצויידת בשלושה ילדים, כולל תינוק חולה ובעל בחו"ל, צריכה להתמודד עם האתגרים הבאים:

• איך ללבוש את השמלה מבלי שהתינוק יקיא עליה?
• איך סוגרים שמלה שהריצ'רץ' שלה מאחורה לבד?

כפי שעיניכם רואות, נשים מגלות יכולות מקגיוור מרשימות כשיש צורך, Where there's a will there's a way!

[שמלה - רוזלי בדיזנגוף, סנדלים - מבוסטון (אותרו לאחר שנים של חיפוש את הסנדלים המושלמות), שעון - DKNY]


יצא שלבשתי באותו יום תלבושת שהורכבה על פי פתגם באנגלית שמטרתו להעניק לכלה ביום חתונתה מזל וערובה לנישואין טובים: Something old, something new Something borrowed, something blue. הישן זה הנעליים, החדש וגם הכחול זה השמלה, המושאל זה אבזם החגורה ששייך במקור לסבתא שלי (הייתם מאמינים?). מסתבר שיש שורת המשך לפתגם והיא And a silver sixpence in her shoe - נו טוב, אולי בפעם הבאה...

[שמלה - קסטרו (יש להם הברקות לפעמים), חגורה - אבזם מסבתא ורצועה מאיש החגורות בדיזנגוף, נעליים - תאילנד, שרשרת - אודם]