לעשות לימונדה מלימון

את סוף השבוע הזה אנו מבלים בלוקיישן לא צפוי ולא רצוי - בית החולים לילדים דנה. ביום חמישי הספקתי להיות בדיוק שעה בעבודה כאשר תפש אותי הטלפון ממנו חושש כל הורה, והמילה גן הופיעה לי בצג הסלולרי. לבתי החמודה, רק בת שנתיים וחצי, נחתכה האצבע עמוקות מדלת שנסגרה בגן, ולי "נפל העיפרון" ואצתי רצתי אליה. מה אומר לכם, הילדונת שלי פשוט גיבורה אמיתית, ומהגן למוקד למיון הייתה ממש מתוקה ורגועה שזה די מדהים בהתחשב במצב אצבעה העגום. במיון טיפל בה הפלסטיקאי ד"ר אייל כאשר במקביל התרחשה מיני-דרמה והבן שלו, בן השנתיים, הגיע גם הוא למיון מהגן שלו עם שבר ביד. אשתו של ד"ר אייל, מיכל, עמדה וחיכתה לתוצאות הצילום של הקטן שלה ואני חיכיתי שד"ר אייל יסיים לתפור את הבת שלי (אלוהים יודע איך הוא הצליח לעשות זאת בהתחשב בכך שהקטנה נתנה מופע רודיאו מרשים בו נאלצו להחזיק אותה שלושה מבוגרים כדי שיהיה אפשר לטפל בה).

איכשהו, בתוך כל ההמולה והלחץ שמתי לב שמיכל לבושה בחן רב, עם סטייל קולי ולא מתאמץ ויש לה חיוך מקסים. ביקשתי לצלם אותה לבלוג שלי ובהתחלה היא צחקה, אבל אחר כך התרצתה וסיפרה לי שגם היא הספיקה להיות בעבודה שעה קלה טרם קיבלה את שיחת הטלפון מהגן. מיכל היא המנכ"לית של חברת Waxman העוסקת בריהוט משרדי מעוצב, וניכר שיש לה זיקה ואהבה לעיצוב ואופנה. לאחרונה, היא רזתה והשילה את עקבות ההריון האחרון ופתאום שמחה לגלות מציאות ישנות-חדשות בארון הבגדים שלה כמו החולצה (היי, גם אני בשלב המשמח הזה, איזה כייף!). מיכל הסבירה שלא הספיקה להחליף לנעלי העבודה שלה (נעלי עקב עם רצועות בצבע Nude) ונעלה עדיין כפכפים מוזהבות ונוחות ולכן הן לא יכללו בתמונות (אגב, זה טריק ידוע של נשים עובדות שהונצח בסצינה המוצלחת ב"שטן לובשת פראדה" בה הבנות במגזין האופנה מזדרזות להחליף לנעלי עקב כאשר הבוסית מירנדה מגיעה, ונדמה לי שגם ב"נערה עובדת" האייטיזי) ...

מיכל ובנה המגובס הלכו הביתה, ואנחנו נשארנו לבלות את השבת בדנה. מהלימון שקיבלתי, החלטתי לעשות לימונדה שהיא הפוסט הזה. אז שאפו למיכל ותודה רבה לד"ר אייל!

מיכל [חולצה - קום איל פו, מכנסיים - מעצבת כלשהי מהחנות של ליאת ומירב, חגורה - סיגל דקל, צמיד - תמה בגדים ועיצוב, טבעת - צורפים מראש פינה, שעון - Longines, שרשרת - לא זוכרת]

נפוטיזם עובד

את האימרה "נפוטיזם עובד" שמעתי פעם מידיד וותיק מימי התיכון, שהיה העורך של מוסף סופשבוע לתקופה. אני כבר לא זוכרת על מי דיברנו בהקשר הזה, אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה יותר ויותר שזה פשוט נכון... כדי להדגים את תוקף המשפט מתארחים היום בבלוג אנוכי ואף האיש שלצידי עמית, בהופעת בכורה, כפי שהתלבשנו ביום שגרתי השבוע.

עמית לובש חולצת פולו שחורה עם נקודות לבנות קטנטנות (בהמשך לפוסט בנושא גברים בפסים), מכנסי בד חאקי וסניקרס באפור ושחור (שהן סוג הנעליים המועדף עליו) ולידו תלוי ציור מעשה ידיו. אני לובשת חולצה שקפקפה חומה ומסולסלת (ומתחתיה גופיה) כיוון שיש לי חשק עז לחום לאחרונה, חצאית וותיקה, ואת סנדלי הטי החדשות של קנת' קול, שעמית קנה לי בארה"ב (הן ראו עולם שחבל על הזמן - נשלחו מפלורידה לניו-יורק, בחזרה לפלורידה כי הגיעו למלון אחרי שעמית כבר עזב, ומשם לישראל...).

האהבה לצורת הטי בנעליים מלווה אותי עוד מימי הצבא, אז קניתי את נעלי הטי הראשונות שלי. יש משהו בצורה הזו שתמיד נראה לי מאד עדין וייחודי, ולאחרונה צצו גרסאות רבות שלהן, עם פרח או עם מיני קפלים, שמאד מפתות אותי, בהיותי "שו-פוהוליק" (מצורפות כמה דוגמאות מקסימות בסוף)...

עמית [חולצה - קסטרו, מכנסיים - Josef and Michel, סניקרס - Mossimo Supply Co]

גילי [חולצה - גולף, חצאית - עדית מור, סנדלים - קנת' קול, עגילים - תמר הראל קליין (הם מלפני הרבה שנים, היום תמר שותפה באגס ותמר בנווה צדק)]

T-Straps by gilikg

לילה טוב!

אבל לא רק...

בתיאור הבלוג הכרזתי שכאן ידובר לא רק על אופנה ועל מה שאנשים לובשים לעבודה, אלא גם על דברים נוספים, והגיע הזמן לפדות את הצ'ק הזה. הפעם, ב"דברים נוספים" הכוונה היא לדברים שנותנים השראה, לחיים ולאופנה.

ביום שישי הלכתי עם ג'ני וחברתה נעמה לראות את תערוכת הבוגרים של שנקר 2009. אני תמיד מתפעלת מרמת היצירתיות וההשקעה שנגלית בתערוכות האלו מידי שנה ומחזיקה אצבעות ליוצרים המוכשרים שמתחילים כעת את מסעם בשוק העבודה. לצערי, את מיצגי האופנה לא ראינו כי הם עברו לתצוגה בחנות קסטרו הראשית בדיזנגוף סנטר, אך ראינו עבודות רבות ויפות אחרות בתחומים של עיצוב תכשיטים, עיצוב טקסטיל, עיצוב תפאורה, עיצוב תעשייתי, עיצוב מדיה אינטראקטיבית וגרפית ועוד. אני מביאה פה רק כמה דוגמאות לעבודות שדיברו אליי, אך היו רבות נוספות ראויות. תהנו (ולכו לראות את התערוכה, זה ממש מומלץ, ואם צריכים עוד תירוצים אז זה גם חינם וממוזג... עד 4.8).

חגית קרקובסקי - עיצוב טקסטיל - דמויות בהשראת יער אפל (מדהים! ג'ני כינתה את התמונה "האיש המפחיד שגילי רצתה להנציח")

דניאל צאייג - עיצוב תפאורה ותלבושות ל"האשה המופלאה שבתוכנו" מאת חנוך לוין (מופלא בפני עצמו... הבמה מסתובבת)

עמית כרמל - עיצוב טקסטיל - התחדשות (שימוש חדש בבובות המיוצרות במרכז אמריקה - מקסים!)

ליהיא קציר - עיצוב טקסטיל - קשירות (סריגות קרושה על הקיר - איזה ממתק ויזואלי)

אלה דקל - עיצוב תעשייתי - UnTray - (מערכת כלי אוכל שמתלבשים אחד על השני וניתן להביא את כולם ביחד לשולחן ללא צורך במגש, פשוט וגאוני)

לילה טוב ושבוע מצוין!

שחור-לבן-אפור קייצי

השבוע, מבלי לתאם, אני וחמוטל לבשנו שילובים של שחור-לבן-אפור. בד"כ שילוב צבעים זה נתפש כחורפי משהו, אבל הלבן מצליח להאיר את ההרכב להפוך אותו לתואם קיץ. תמיד עניין אותי למה אנו מרגישים צורך לשקף את מזג האוויר - למה לא הפוך? דווקא בחורף כשהכל אפור הייתי מצפה שאנשים ילבשו יותר צבעוני ובקיץ כשהכל מוצף אור וצבע יבחרו בניגוד. נקודה למחשבה!

והפעם, לשם שינוי, צילומי חוץ, כולל מפגש לא צפוי עם חיה נכחדת שעברה התעללות פוסט-מודרנית.

חמוטל [גופיה אפורה - קטי שאנס, חולצה שחורה - Exit (קניון רמת אביב), ג'ינס - מנגו, סנדלים - ניל (מבזוקה בשנקין), צמיד - מניו-יורק לפני שנים (נמצא במהלך סדר במגירת האביזרים), עגילים - לא זוכרת (מעצבת כלשהי)]

גילי [עליונית - 24/7, גופיה - אמא, חצאית - זארה (מלפני שנים), נעליים - Naturalizer, שרשרת - אודם, תיק - סוהו]

גברים בפסים

גברים רבים אוהבים לללבוש לעבודה חולצות פולו, ובפרט כאלו עם פסים לרוחב. חולצת פולו מאפשרת ללכת על קו התפר (הופ! משחק מילים שכזה) שבין הקז'ואל (טי שירט) למחויט (חולצות מכופתרות). הפסים הרוחביים הם קלאסיים (יש לי חיבה אליהם עוד מימי ריצ'רץ') וטרנדיים (ראו הרחבות על הטרנד כאן וכאן).

שימו לב שהצבעים, הניגוד שלהם ובחירת המכנסיים משפיעים על התמונה הכוללת המתקבלת. גרשון (משמאל) לובש את חולצת הפסים התכלכלה שלו עם מכנסי בד בגוון חאקי בהיר, מה שמייצר מראה קצת יותר "לבוש" אך עדיין נינוח. ניסים (מימין) ועמי (באמצע) לובשים ג'ינס למראה יותר יומיומי וחולצות בעלות ניגודיות צבע גבוהה (בין צבע הפסים לצבע הרקע) שמייצרות מראה יותר "דינמי" (הקליקו להגדלה).

ניסים [חולצה - Nautica (בא לו צבעוני), מכנסיים - Lee, נעליים - Timberland, שעון - Tissot]

עמי [חולצה - Abercrombie and Fitch (מתנה), ג'ינס - דיזל, נעליים - אלדו]

גרשון [חולצה ומכנסיים - Celio (החולצה חדשה), נעליים - Blue Harbour (מלונדון)]

באופן אישי, כקניינית האישית של האיש שלצידי שאוהב חולצות פולו, אני מעדיפה לבחור דווקא בדגמים הפחות שגרתיים: גוונים מיוחדים, דוגמאות מעניינות כגון מעויינים (Argile), וכן הלאה. כדי לתת קצת השראה, כיצד אפשר להתלבש קז'ואל לעבודה, אבל עם טוויסטים קטנים, הכנתי עבורכם את הקולאז' הבא (הקליקו לפירוט). תהנו!

Casual Men at Work by gilikg

וורוד ואפור: מחשבות יום ה'

ביום חמישי יש מצברוח מיוחד, כשאתה יודע שאוטוטו סוף שבוע ותוכל לנוח, לבלות ולפגוש משפחה וחברים. לכן, לפעמים ביום זה לא בא לנו להתלבש מחוייט מדי, אלא קליל, ותחושה אופטימית מחלחלת ללבוש שלנו. בעצם, אנחנו מייצרים מסר לעצמנו ולסובבים: היי, עוד מעט סוף שבוע! איזה כייף! אפשר להתחיל להרגע ולחשוב על הדברים הנחמדים שמצפים לנו ביומיים הקרובים.

מירב חשבה בבוקר על כמה היא אוהבת את (בנפרד ואת השילוב) וורוד ואפור, ועל סוף השבוע הקרב, כאשר בחרה מה ללבוש. רק עכשיו בעצם חשבתי שהאפור מייצג את הצד היותר יום-יומי ואת "המשרד" ואילו הוורוד מייצג את החופש והסופשבוע והוא כמובן הרבה פחות "רשמי". הרכות והנשפכות של הבדים מרגיעה ומשמחת. הדיטיילז מוסיפים את העניין: קצת תחרה (גופיה) קצת סאטן (רצועת המכנסיים) ופפיונים (נעליים).

איזה שילוב מנצח ליום חמישי!

[גופיה - קטי שאנס, מכנס - Eliya, נעליים - קסטרו]

והנה קצת השראה לפעם הבאה - לוק קייצי באפור וורוד:

Grey and Pink by gilikg

מקווה שהיה סופשבוע מקסים!

חמוץ מתוק

השבוע התחיל בצורה די מדכדכת עם החדשות העצובות על התאונה של משפחתה של אביבה (שולחת לכיוונך הרבה אהבה) ועם גרון כואב, אף דולף ועיניים מעקצצות שלא בישרו טובות. לכן, עידכון הבלוג קצת התעכב, אבל הנה אפשר לשוב לזוטות האופנה, עם תקינות גופנית ורוחנית משופרת במקצת.

קיבלתי הערה מחברתי שמרית, שגרה כעת בגולה האיטלקית (דמעות על רקע כינורות בבקשה), שלא כולם הולכים לעבודה מתוקתקים ולבושים במיטב המחלצות. היא למשל, כביולוגית ימית (בחיי! לא מדובר בעוד מקרה ג'ורג' קוסטנזה), אוחזת בפריטי האופנה הנחשקים הבאים, ביום של עבודת שטח:

[ חליפת צלילה יבשה (יש חיה כזו מסתבר) - seac sub, כובע גרב עם צמות ופונפון - בילבונג]

לעומת זאת, גם אנשים שממש מתלבשים לעבודה, נתקלים לעיתים בבעיות של מימוש. קחו למשל את נעמה, מנהלת קבוצת פיתוח תוכנה, שמיום שישי שעבר כבר רוצה ללבוש את השמלה שבתצלום שלפניכם. אבל, מצויידת בשלושה ילדים, כולל תינוק חולה ובעל בחו"ל, צריכה להתמודד עם האתגרים הבאים:

• איך ללבוש את השמלה מבלי שהתינוק יקיא עליה?
• איך סוגרים שמלה שהריצ'רץ' שלה מאחורה לבד?

כפי שעיניכם רואות, נשים מגלות יכולות מקגיוור מרשימות כשיש צורך, Where there's a will there's a way!

[שמלה - רוזלי בדיזנגוף, סנדלים - מבוסטון (אותרו לאחר שנים של חיפוש את הסנדלים המושלמות), שעון - DKNY]


יצא שלבשתי באותו יום תלבושת שהורכבה על פי פתגם באנגלית שמטרתו להעניק לכלה ביום חתונתה מזל וערובה לנישואין טובים: Something old, something new Something borrowed, something blue. הישן זה הנעליים, החדש וגם הכחול זה השמלה, המושאל זה אבזם החגורה ששייך במקור לסבתא שלי (הייתם מאמינים?). מסתבר שיש שורת המשך לפתגם והיא And a silver sixpence in her shoe - נו טוב, אולי בפעם הבאה...

[שמלה - קסטרו (יש להם הברקות לפעמים), חגורה - אבזם מסבתא ורצועה מאיש החגורות בדיזנגוף, נעליים - תאילנד, שרשרת - אודם]

שיקייץ

השבוע הייתה לי נחת רבה מעמיתיי לעבודה אשר מקבלים באהדה (מפתיעה!) את קיומו של הבלוג החדש, ומשתפים פעולה בצורה מדהימה. בקיץ הנוטף והמהביל שיש בארצנו הקטנטונת, דווקא מקום העבודה מהווה לעתים נווה מדבר אופנתי, שמאפשר לאנשים להוכיח ששיק וקייץ אינם מונחים סותרים.

חמוטל, בהופעת בכורה בתמונות שלפניכם, אוחזת בחושים אופנתיים מחודדים וטעם משובח. רק השבוע, לאחר ביקור מפתיע בשוק בצלאל, סיפרה לי על חשק בלתי מוסבר שתקף אותה לשעון קסיו מוזהב ועדין, כאשר הפניתי את תשומת ליבה לפוסט של עפר, שעוסק בנושא זה בדיוק! אכן ציידת טרנדים טבעית...

[ שמלה - חנות "של גרוזינים" בדיזנגוף סנטר, נעליים Fly London, פרח - GAP מלפני הרבה שנים]

הנעליים של חמוטל, ממותג שלא הכרתי, גרמו לי מייד לשוטט לאתר שלהם ולמצוא את תאומות נפשי האובדות - מדגם LANG, שלולא היו אוחזות בתג המחיר השערורייתי שלהן (733 ש"ח מידה 38 - לכל המעוניין לצ'פר אותי), ולולא היו נמצאות באנגליה (קצת רחוק לי) הייתי שוקלת את אימוצן ברצינות - שיפטו בעצמכם...

ובדרך חזרה למשרד מארוחת צהריים, נתקלתי במירב (המוכרת לכם כ"גב של מירב" מהפוסט הראשון) וברנן, הולכים להם ברחוב מלאי סטייל, כאילו לא 40 מעלות בחוץ. שיפטו בעצמכם:

מירב: [גופיה - רנואר, מכנס - מנגו, נעליים - קסטרו, עגילים - מאוקראיינה, משקפיים - שאנל]
רנן: [חולצה - גולף, מכנס - ?, חגורה - קסטרו, נעליים - אלדו, משקפיים - הכי זולות שמצא לאחר שהיקרות הקודמות הונחו על גג המכונית, ולא נשארו במקום לאחר הנסיעה...]

סופ"ש נעים ותודה למצולמי היום!

עקרון הרצף

אנשים בוחרים מה ללבוש לעבודה. כל יום. בחירה זו ממקמת אותם על רצפים.
רצף אחד נע ממחויט דרך קז'ואל אל הספורטיבי לאופנת רחוב, ועד ל"לא מעניין אותי מה אני לובש/ת". רצף אחר נע מסולידי ועד אוונגרדי. רצף שלישי נע ממיושן ועד סופר טרנדי. וכן הלאה. אותו אדם יכול גם לשנות בחירה זו מידי יום, או בהתאם ליום שעומד בפניו, ולעתים (לפחות אצלי) לפי המצברוח באותו הבוקר.

אם להיתלות באילנות גבוהים אז אומברטו אקו כבר טען שאופנה היא סוג של שפה - לא מדוייקת כמו השפה הלשונית, אשר הפרשנות שלה תלויה בגורמים רבים (קונטקסט, תרבות, זמן וכו'), אבל בכל זאת - שפה.

להמחשת הנושא, התמונה הבאה תציג שלושה סגנונות לבוש, ברצף כלשהו (איזה?). כדי לכבד את בקשתו של י' שהתרה בי חס וחלילה לא לפרסם את תמונתו עלי דף אונליין, נאלצתי לכרות את ראשי כל המצולמים ואיתם הסליחה...

אפרופו - שימו לב לגרגמל המאיים לטרוף את העוגה בתמונה השמאלית (הקליקו להגדלה)... כמה טיפוסי (-:

מימין לשמאל:

י': [חולצה - Theory, מכנסיים - Perry Ellis Portfolio, שעון - Longines]

י': [חולצה - גולף, ג'ינס - Lee, שעון - Tissot]

צ': [חולצה - שוק הכרמל, שעון - פולאר]

לילה טוב!

נתחיל בהתחלה

שלום לקוראי הבלוג הדנדש שלי, וברוכים הבאים!

אזהרה - הפוסט הראשון קצת ארוך בגלל ההיכרות וכל הבלה בלה. אם תחזיקו מעמד אז בסוף יש תמונות. אם לא אז אפשר כבר לגלול למטה ואני לא אעלב... (טוב, נו, הנה אחת לספתח):

שמי גילי ומאז ומתמיד התעניינתי באופנה. כשהייתי ילדה קטנה, אמא שלי עבדה אצל מעצב אופנה ידוע ואני נהגתי (כמו בקלישאת האופנה השחוקה) לשחק על רצפת המתפרה ולתפור בגדים לבובות שלי משאריות בדי יוקרה... (חבל שזרקתי הכל באחד מהתקפי הסדר שלי). כשגדלתי אהבתי לבחון איך אנשים מתלבשים. לחברה הכי טובה שלי ולי היה משחק כזה שהיינו משחקות בו בעודנו משוטטות ברחבי העיר (תל אביב, אלא מה?) או סתם מחכות לאוטובוס: איזה פריט היינו רוצות מלבושם של עוברי האורח החולפים על פנינו? איך היינו מתאימות פריטים שונים? מה מגניב (נו טוב, שנות התשעים) ומה מבחיל?

כיום אני עוסקת באיפיון ממשק משתמש (מה זה? אפשר לקרוא הסבר כאן), ולומדת לתואר שני בהנדסת גורמי אנוש (זה לא קשור למשאבי אנוש, לכל התוהים) ואופנה עדיין מרתקת אותי. בתקופה האחרונה קראתי די הרבה על אופנה, גם לצרכי המחקר שלי וגם סתם בשביל ההנאה. הבלוגים השווים של אפונה, אנה, אדון סרטוריאליסט ואחרים עשו לי חשק והחלטתי שגם אני רוצה. מה שמעניין אותי במיוחד זה לסקר איך אנשים שונים מתלבשים לעבודה (הרעיון צץ בעקבות סדרת צילומים נהדרת שנקראה "המשרד" בוואלה! אופנה, שנקטעה לצערי בשנה שעברה), ואני מקווה שגם אתם תהנו מהמסע!

בתמונה הראשונה למטה זו אני (הי!), בלבוש שמנסה להיות קצת קייצי (לבן, גופייה) וקצת מתוחכם (אפור, עליונית, שרשרת) באחד. למזלי המזגן במשרד חזק עד כדי כך שאני לרוב בכלל לא מפעילה אותו בחדר שלי, מה שמאפשר לי לעטות עליוניות (האהובות עליי עד מאד) גם בקיץ הישראלי הרותח.

[עליונית - twentyfourseven, גופיה - של אמא, ג'ינס - מנגו, נעליים - Naturalizer, שרשרת - מיריד ויצ"ו האחרון]

בתמונה הבאה מופיעה אביבה, שעם היותה מנהלת בינלאומית עסוקה ואמא לשני קטנים, משכילה לפתוח את הבוקר עם קפה ועוגה, וכמובן חולצה חמודה ותפוחת שרוולים [Madness]. אביבה נזפה בי קצת שזה לא יום מתאים לצילום כי היא לא התלבשה בהתאם, אבל הסברתי לה שכל המטרה היא לתעד את האופנה היום-יומית שלובשים לעבודה, כך שלבסוף היא התרצתה, לשמחתי הרבה!

ולסיום היום הראשון "בעבודה", הרי לכם הגב של מירב (שהיא גם הצלמת של התמונות שלי), בגופיה עם דיטייל תחרה חמוד [קוביקה] ושיזוף הרצלייני...

לילה טוב!